פסק-דין בתיק ת"א 17906-10-10

1.         האם על האישה לשאת בחובות בן זוגה כלפי צד שלישי, ובאם כן,  מהו סכום החוב. אלו הם שני העניינים שבמחלוקת בהליך זה והם יידונו ויוכרעו להלן.

2.         מקרה שהיה כך היה:

            הנתבעים נשואים זה לזו והם הורים לשמונה ילדים (להלן: "בני הזוג פרנקל"). נתבע מס' 2, מר א.פ, הינו סופר סת"ם, תחום בו עסק במועדים הרלוונטיים לתביעה לפרנסת בני ביתו (להלן: "פרנקל").

            ביום 15.7.10 חתם פרנקל על שטר התחייבות לפיו הוא אישר כי קיבל מהתובע סך של 723,000 ש"ח ומשך לפקודתו 8 שיקים על סך של 150,000 ש"ח כל אחד, ובסה''כ 1,200,000 ש"ח, ואשר זמן פרעונם הינו ליום 28.8.10 ובכל ה-28 לחודש שלאחריו (להלן: "שטר ההתחייבות" ו- "השיקים" בהתאם ). יודגש כי השיקים נמשכו מחשבונו של פרנקל.

            בבעלות בני הזוג פרנקל דירת מגורים ברחוב רבי עקיבא 31 בחיפה (להלן: "הדירה"), וביום 25.8.10 חתמו התובע ופרנקל על ייפוי כוח בלתי חוזר לפיו התחייב פרנקל למכור את הדירה לתובע (להלן: "ייפוי הכוח").

            התובע הפקיד את שני השיקים הראשונים שמועד פרעונם ליום 28.8.10 ו- 28.9.10, אולם הם חזרו באי פרעון מאחר והחשבון עליו נמשכו היה מוגבל וכן בשל העדר כיסוי מספיק. בעקבות זאת פתח התובע נגד פרנקל תיק הוצל"פ לביצוע כל השיקים, אולם, זמן קצר לאחר מכן פרנקל ברח לחו"ל והחוב לא נפרע. 

3.         לטענת התובע, במהלך השנים 2009-2010 הוא הלווה לבני הזוג פרנקל כספים בסך של 1,200,000 ש"ח הן לכיסוי חובות אשר צברו במהלך חייהם המשותפים, הן לצרכי העסק אשר נוהל על ידי בני הזוג במשותף והן לכלכלת הבית (להלן: "ההלוואה"). בחתימתו על שטר ההתחייבות אישר פרנקל קבלת ההלוואה והוא התחייב להשיב אותה ב-8 תשלומים חודשיים ושווים בסך של 150,000 ש"ח כל אחד. ההלוואה הועמדה לבני הזוג פרנקל במזומן ולשיעורין וכל אימת  שנמסר חלק מסכום ההלוואה, מסר פרנקל כנגדו שיקים בגובה הסכום.

            בהגיע מועד פירעון השיקים, פנה פרנקל לתובע וביקש דחיית מועד הצגתם וכביטחון נוסף להשבת ההלוואה חתמו הצדדים על ייפוי הכוח, אולם, פרנקל ברח לחו"ל מיד לאחר מכן מבלי לפרוע את החוב, כולו או בחלקו.

            התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשאת במלוא חוב ההלוואה בהתאם ליתרה המופיעה בתיק ההוצל''פ הן לאור הטענה כי ההלוואה הועמדה לשני בני הזוג פרנקל יחדיו והן מכוח הלכת השיתוף ועיקרון איזון המשאבים הואיל ומדובר בחוב שנצבר מעסקם המשותף של בני הזוג פרנקל במהלך נישואיהם.

4.         לטענת הנתבעת בעקבות הסתבכות כלכלית קודמת של בעלה, פרנקל, היא הגיעה עמו להסכם הפרדה רכושי ובהתאם לכך חתמו הצדדים על הסכם ביום 15.11.07 (להלן: "הסכם הפרדת רכוש"). לנתבעת, כאשה מהעדה החרדית, לא היה כל קשר לעיסוקו של בעלה בתחום תשמישי קדושה. מעולם לא נטלה הנתבעת כל הלוואה מהתובע, עובדה היא, כל ראיות התובע - שטר ההתחייבות, השיקים וייפוי הכוח - חתומים אך ורק על ידי פרנקל ולא על ידי הנתבעת. הנתבעת מכחישה העמדת ההלוואה לפרנקל ומוסיפה וטוענת כי מהראיות שנשמעו במשפט עולה כי ההלוואה הנטענת ניתנה במסגרת מיזם משותף לתובע ופרנקל מבלי שהיא ובני ביתה עשו כל שימוש באותם כספים. בנסיבות העניין, אין להחיל את הלכת השיתוף בחובות.

5.         בדיון שהתקיים בתביעה העידו התובע והנתבעת לאחר שהם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית.

6.         בסיכומיו נטש התובע טענתו כאילו הוא העמיד את ההלוואה לשני בני הזוג פרנקל, ויש לומר כי לא בכדי הוא עשה זאת, שכן, למעט הצהרתו הסתמית בנדון, לא הוגשה כל ראיה התומכת בטענה. אדרבא, העובדה ראיות התובע עצמו - שטר ההתחייבות, ייפוי הכוח והשיקים - חתומים אך ורק על ידי פרנקל ואין בהם זכר לנתבעת מחזקות את המסקנה כי אכן לאחרונה לא היה יד ורגל במעש.

לאור האמור לעיל, יש לדחות מכל וכל טענת התובע כאילו הוא העמיד את ההלוואה לא רק לפרנקל אלא גם לנתבעת.

7.         טענה נוספת שננטשה בסיכומים, ומטעם זה יש לדחותה על הסף, הינה טענת הנתבעת כאילו בינה לבין בעלה מר פרנקל הונהג משטר הפרדה רכושי הבא לידי ביטוי בהסכם הפרדת הרכוש.

            למעלה מהצורך, גם לגוף העניין יש לדחות את טענת הנתבעת לעניין משטר ההפרדה הרכושי שהונהג, כביכול,  בינה לבין פרנקל, שכן, הטענה לא נתמכה בכל ראיה לעניין קיומו של הסכם הפרדת הרכוש. כך לדוגמא, הנתבעת טענה כאילו במסגרת משטר ההפרדה הרכושי היא ניהלה חשבון בנק נפרד על שמה, אולם, היא לא טרחה להגיש ראייה כלשהי לאימות הטענה. 

מכל מקום, כבר כעת יובהר כי דחיית טענת הנתבעת לקיום משטר הפרדה רכושי בינה לבין פרנקל, אינה מעלה ואינה מורידה מהתוצאה אליה הגעתי במשפט, ועל כך בהמשך.

8.         בפתח סיכומיו טען התובע כי יש לחייב את הנתבעת בחוב ההלוואה הנטען בהתאם לעיקרון איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). אולם, התובע אינו מוטרד כלל ועיקר מהשאלה האם במקרה דנן מתקיימים התנאים לתחולת דוקטרינת איזון המשאבים הקבועה בחוק הנ"ל והוא אף לא טרח להפנות להוראות החוק הרלוונטיות.

            את אשר החסיר התובע, אשלים להלן.

9.         סעיף 4 לחוק יחסי ממון קובע את העיקרון ולפיו " אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני  הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".